עורכי דין רשומים בישראל

הגידול במספר עורכי הדין וההתפלגות המגדרית שלהם

האם סקירת עורכי דין רשומים בישראל מחזקת או מערערת את הנחה על קיומה של אפלייה מגדרית בתחום

עורכי דין רשומים רבים בישראל, מקפידים לשלם את מיסיהם ללשכת עורכי הדין אך בפועל עוסקים בתחומים שאינם משפטים.
ייתכן שההסבר חבוי בסקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אשר פורסם וכולל מידע עדכני מ-1995 עד סוף 2019.
הסקר מסכם את הנעשה בתהליכי הכשרה ותעסוקה של עורכי דין ומזהה תהליכי שינוי מגדריים משמעותיים.

נכון לסוף שנת 2019 אפלייה מגדרית כבר אינה קיימת בקרב מסיימי לימודים המוסמכים לעריכת דין.
בשנים 2014-2019, 54% ממקבלי הרישיון לעריכת דין הן נשים.
ניתן להגיד כי בפועל לפחות בתחום ההכשרה וההסמכה לעריכת דין אפליה מגדרית אינה קיימת עוד.

שאלות על אפליה מגדרית בתחום עריכת דין יכולות להתעורר גם היום בתחום זה בעיקר בבחינת הבעלות על משרדי עורכי דין מובילים.
גם כאשרו בוחנים את יצוגן של אוכלוסיות המיעוט בחברה הישראלית בקרב המסיימים המוסמכים ניתן להבחין בחוסר שוויון.
סביר להניח כי גם בתחום עריכת הדין ההבחנות המגדריות יהפכו לנחלת העבר לאור המגמה השוויונית בתחום ההכשרה והרישוי.
לצד תהליכים חברתיים כלליים של העצמה נשית ופיתוח קריירה על ידי יותר ויותר נשים גם בתחום המשפט אנו עדים להתחזקות המגדר הנשי.

ההיסטוריה של חלוקה מגדרית של עורכי דין רשומים

ההתפלגות המגדרית של מקבלי ההסמכה החדשים לעיסוק בעריכת דין אכן מצביעה על אפליה מגדרית בראשית ימיה של המדינה.
בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל עד 1959 נוספו בישראל רק כ-6.5% עורכות דין רשומות.
גם בעשור השני עד 1969 עדיין קיימת הבחנה ברורה בין מספר הנשים לגברים שקיבלו רישיון לעריכת דין רק כ-20% נשים.

נראה כי בעשורים הראשונים אכן הייתה אפליה מגדרית בתחום הלימודים וקבלת הרישיון לעריכת דין.
רק בעשור השלישי (1970-1979) כ-30% נשים מקבלות רישיון לעריכת דין וניתן להבחין במגמה של שינוי החלוקה המגדרית בתחום הכשרה זה.

בעשור הרביעי מקום במדינה (1980-1989) כבר כמעט 40% מבעלי הרשיונות הן נשים.
האפליה המגדרית מאבדת אחיזה בקרב עורכי דין רשומים ובעשור זה נשברת גם תקרת זכוכית מגדרית נוספת.
לראשונה כ-1% מהנשים המסימות וזוכות לקבל רישיון עריכת דין הן נשים ערביות.

בין השנים 2000 ל-2009 מתחיל להופיע השוויון בין גברים ונשים שמסיימים את מסלול ההכשרה.
עורכי דין במספרים שווים כמעט, מקבלים רישיון, נכנסים למאגר עורכי דין רשומים בישראל.

עדיין בעשור זה רק כ-5% מהמקבלים רישיון הן נשים ערביות שיצוגן הולך וגדל, אך עדיין במגזר אוכלוסיה זה קיימת אפליה מגדרית משמעותית.
(הנתונים מתוך דוח של מרכז המחקר והמידע של כנסת ישראל וכן דו"ח הלמ"ס על עורכי דין פעילים לסוף שנת 2019).

הטבלה מתוך הודעה לתקשורת של הלמ"ס 2021 ,בפברואר 17

עורכי דין רשומים בלשכה לפי מחוזות

נתונים המופיעים בדוחות סטטיסטיים ובעיתונות הכלכלית המובילה (דה מרקר למשל) מעידים על מעל 9,000 עורכי דין רשומים שאינם פעילים.
חלקם של עורכי דין אלה מתוך בחירה בקריירה חלופית וחלקם מתוך חוסר יכולת לעמוד בדרישות המקצוע.
ייתכן שגם למקום המגורים יש השפעה על סיכויי ההתקדמות וההתבססות של קריירה של עורך או עורכת דין.

בחלוקה לפי מחוזות לדוגמא עורך דין בחיפה הוא אחד מתוך 8,500 ואילו במחוז תל אביב הוא אחד מתוך 40,700.
מחוזות הצפון והדרום קטנים אף יותר 2,900 ו-3,500 עורכות ועורכי דין בהתאמה.
החלוקה של מקבלי ההסמכה לפי מחוזות מצביע על כך כי ששני שלישים לערך מגיעים ממחוז תל אביב.

ניתן לצפות כי על אף מרכזיותה של לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב והשפעתה על תהליכי קידום והתפתחות של משרדי עורכי דין ברמה הארצית.
משרד עורך דין בחיפה או מחוז הדרום יהיו בעלי השפעה מקומית רבה יותר ויזכו לתהודה גדולה יותר בקהילתם המקומית.

משרדי עורכי דין הממוקמים במרכז (מחוז תל אביב למשל) נותנים שירותים כיום גם לפריפריה.
אך משרד עורכי דין בפריפריה עדיין נהנה מיתרונות הנגישות המיידית לקהל הלקוחות שלו ברמה היומיומית.

סיכום השאלה על אפליה מגדרית:

בשנת 2019 היו רשומים 67,291 עורכי דין בישראל, מתוכם 35,843 גברים ו-31,448 נשים – עורכת דין אחת ל-1.13 עורכי דין גברים. כמעט שוויון.

ניתן להצביע על מגמה של שוויון מגדרי או מהפכה מגדרית בין המועמדים לקבלת רישיון לעריכת דין וכניסה למצבת עורכי דין רשומים ללא קשר למחוז.
אולם עדיין בבחינת ההתפלגות לפי מגזרי אוכלוסייה של יהודים ושאינם יהודים קיימים הבדלים.