מתי מזמין עבודה אחראי לנזק שגרם קבלן עצמאי?
המידע במאמר זה מובא לצורכי מידע כללי והנגשת הנושא בלבד. הוא אינו מהווה חוות דעת משפטית, ייעוץ משפטי או תחליף לבדיקת נסיבותיו של מקרה מסוים, ואין להסתמך עליו לצורך קבלת החלטה או נקיטת הליך משפטי.
להלן נוסחו של סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש 1968]:
כאשר בעל נכס, חברה, ועד בית או גוף מסחרי מזמינים קבלן חיצוני לבצע עבורם עבודה, עולה לעיתים שאלה מהותית במקרה של נזק: מי נושא באחריות – הקבלן שביצע את העבודה בפועל, או גם מי שהזמין אותו?
סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שכותרתו "חבותו של בעל חוזה", נועד להתמודד בדיוק עם השאלה הזאת. נקודת המוצא שקובע הסעיף היא שמי שמוסר עבודה לבעל מקצוע עצמאי, שאינו עובד שלו ואינו שלוח שלו, אינו נעשה באופן אוטומטי אחראי לכל עוולה שאותו קבלן מבצע במהלך העבודה.
האחריות של הקבלן לנזק שגרם אינה נעלמת רק משום שפעל עבור מזמין עבודה. השאלה שסעיף 15 מבקש להסדיר היא האם, מעבר לאחריותו הישירה של הקבלן, ניתן לייחס אחריות גם למזמין שהתקשר עמו.
הסעיף חמישה חריגים, שבהתקיימם עשויה האחריות להגיע גם אל מזמין העבודה.
המשמעות המעשית של הסעיף חשובה במיוחד בתביעות נזקי רכוש. העובדה שאדם אומר "אני לא ביצעתי את העבודה, הקבלן ביצע אותה" אינה בהכרח מסיימת את בירור האחריות.
צריך לבדוק מי בחר בקבלן, כיצד נבחר, האם המזמין התערב בעבודה, מה הוא ידע ואישר, האם הייתה מוטלת עליו חובה מכוח הדין, ומה בדיוק הייתה העבודה שנמסרה לביצוע.
מהי בכלל פקודת הנזיקין ומה פירוש "נוסח חדש"?
מקורה של פקודת הנזיקין בחקיקה מתקופת המנדט, והיא נקלטה אל המשפט הישראלי. בשנת 1968 פורסם לה נוסח חדש בעברית, ולכן שמה הרשמי כיום הוא פקודת הנזיקין [נוסח חדש].
לכן, הכיתוב "נוסח חדש" אינו מעיד על תיקון שנעשה לאחרונה ואינו הופך את סעיף 15 לחידוש משפטי. הפקודה עצמה היא אחד מעמודי התווך של דיני הנזיקין בישראל, ובין היתר מוסדרת בה שאלת האחריות למעשים שגרמו נזק.
מה קובע סעיף 15 לפקודת הנזיקין?
אפשר לתרגם את הסעיף לשפה פשוטה כך:
ככלל, אם הזמנתי קבלן עצמאי לבצע עבורי עבודה, אינני אחראי באופן אוטומטי לעוולה שהוא ביצע בזמן העבודה רק מפני שאני זה שהזמין אותו.
אבל הפטור הזה אינו מוחלט.
המחוקק קבע חמישה מצבים שבהם מזמין העבודה אינו יכול להסתפק בטענה שהנזק נגרם על ידי קבלן עצמאי.
המצב הראשון הוא מצב שבו המזמין התרשל בבחירת הקבלן. לדוגמה, כאשר נסיבות העניין חייבו בחירה בבעל מקצוע בעל כישורים או יכולות מתאימות, ומתברר שהבחירה עצמה הייתה רשלנית.
המצב השני הוא כאשר מזמין העבודה התערב בעבודתו של הקבלן באופן שגרם לנזק. במצב כזה כבר קשה להפריד לחלוטין בין פעולת הקבלן לבין חלקו של המזמין באירוע.
החריג השלישי מתייחס למצב שבו המזמין הרשה או אישרר את המעשה שגרם לנזק. בית המשפט העליון עסק בהוראה זו ובמשמעות האפשרית של אישור או הרשאה מצד מזמין העבודה.
החריג הרביעי חל כאשר על המזמין הייתה מוטלת אחריות מכוח חיקוק לביצוע אותו מעשה. במילים אחרות, יש חובות משפטיות שלא בהכרח ניתן להשתחרר מהן רק באמצעות מסירת העבודה לקבלן חיצוני.
והחריג החמישי עוסק במקרה שבו הדבר שלשמו נערך החוזה היה כשלעצמו שלא כדין.
לא מספיק להכיר את חמשת החריגים
היכרות עם חמשת החריגים שבסעיף 15 היא רק השלב הראשון. בתיק נזקי רכוש, השאלה המעשית אינה רק מה כתוב בפקודה, אלא האם אחד החריגים אכן חל על נסיבות המקרה והאם ניתן להוכיח זאת.
כאן נכנסת העבודה המשפטית. עורך דין נזיקין רכוש מנוסה יודע לקחת את העובדות, המסמכים והראיות ולבחון כיצד הן משתלבות בהוראות הסעיף: האם בחירת הקבלן הייתה רשלנית, האם המזמין התערב באופן הביצוע, האם אישר את הפעולה שגרמה לנזק, או האם מוטלת עליו חובה שאינה נעלמת רק משום שהעבודה נמסרה לקבלן עצמאי.
באותה מידה, כאשר מייצגים את מזמין העבודה, יש לדעת לנמק ולהוכיח מדוע אף אחד מהחריגים אינו מתקיים, ולכן אין מקום לייחס לו אחריות למעשיו של הקבלן רק מכוח עצם ההתקשרות עמו.
כלומר, לא די לדעת לצטט את סעיף 15. צריך לדעת להחיל אותו על העובדות, לבנות את התשתית הראייתית המתאימה ולנמק מדוע הוא פועל לטובת הלקוח במקרה המסוים.
מתי סעיף 15 הופך לרלוונטי בפועל?
הסעיף עשוי להתעורר כמעט בכל תיק נזיקי שבו קיימת שרשרת של מזמין וקבלן עצמאי.
נניח שבעל נכס מזמין חברה לבצע עבודות איטום, והעבודה גורמת לחדירת מים לדירה סמוכה. חברה מזמינה קבלן לבצע עבודות תשתית ובמהלכן נגרם נזק לרכוש של צד שלישי.
בעל בניין מזמין עבודות שיפוץ ונגרם נזק לחנות סמוכה. קבלן ראשי מוסר חלק מהעבודה לקבלן אחר ומתעוררת מחלוקת מי אחראי לנזק שנוצר.
בכל אחד מהמקרים האלה לא מספיק לזהות מי אחז בכלי העבודה ברגע שבו נגרם הנזק. יש לבחון גם את מערכת היחסים המשפטית בין הגורמים ואת מידת המעורבות של כל אחד מהם.
בתי המשפט ממשיכים להידרש לסעיף 15 במחלוקות שבהן נטען כי גורם מסוים אינו צריך לשאת באחריות משום שהעבודה נמסרה לקבלן עצמאי.
הפסיקה מלמדת שהשאלה מוכרעת לפי נסיבות המקרה והתקיימות הכלל או אחד החריגים שבסעיף, ולא רק לפי הכותרת שהצדדים נתנו להסכם ביניהם.
מה סעיף 15 בא להבהיר?
הסעיף יוצר למעשה גבול בין אחריותו של מזמין עבודה לבין אחריותו של מי שביצע אותה כגורם עצמאי.
מבחינה משפטית יש לכך היגיון ברור. אם כל אדם שהזמין בעל מקצוע היה אחראי אוטומטית לכל מעשה רשלני שלו, עצם ההתקשרות עם קבלן עצמאי הייתה יוצרת אחריות רחבה מאוד. מנגד, המחוקק לא רצה לאפשר למזמין להתנער מאחריות בכל מצב רק באמצעות המשפט "זה היה הקבלן שלי".
לכן נקבעה נקודת מוצא של הפרדה באחריות, ולצדה חריגים שמאפשרים לבחון את התנהלותו של המזמין עצמו.
זו בדיוק הסיבה שסעיף 15 אינו "סעיף פטור" פשוט. בתיק אמיתי צריך לבדוק תחילה האם האדם שביצע את העבודה אכן היה קבלן עצמאי ולא עובד או שלוח, ולאחר מכן לבחון אם מתקיים אחד החריגים הקבועים בסעיף.
למה חשוב לעורך דין נזיקין רכוש להכיר את סעיף 15?
בתביעות רכוש, זיהוי נכון של הנתבעים הוא לעיתים חלק מרכזי בניהול התיק.
אירוע שנראה בתחילה פשוט יכול לכלול מספר גורמים: בעל מקרקעין, שוכר, חברת ניהול, קבלן ראשי, קבלן משנה, חברת אחזקה, יועץ מקצועי, חברת ביטוח וגורמים נוספים. השאלה מי ביצע פיזית את העבודה היא רק חלק מהתמונה.
עורך דין העוסק בנזקי רכוש צריך לבחון גם מי הזמין את העבודה, מי היה אחראי עליה, אילו הוראות ניתנו לקבלן, האם הייתה התערבות באופן הביצוע, האם העבודה אושרה לאחר מעשה והאם קיימת חובה סטטוטורית שאי אפשר היה להעביר לאחר.
מנגד, כאשר מוגשת תביעה נגד מזמין העבודה, אותו סעיף בדיוק עשוי להיות משמעותי בהגנתו. אם מדובר בקבלן עצמאי שנבחר באופן סביר, המזמין לא התערב בביצוע ולא מתקיים אחד החריגים, סעיף 15 עשוי להיות חלק מהטענה שאין לייחס למזמין את האחריות לעוולה שביצע הקבלן.
הפסיקה מכירה בעיקרון שלפיו העסקת קבלן עצמאי עשויה לנתק את האחריות למעשיו, בכפוף לחריגים שבפקודה.
לכן סעיף 15 הוא כלי חשוב כבר בשלב הראשוני של בירור התיק: הוא יכול להשפיע על זהות בעלי הדין, על המסמכים שצריך לדרוש, על השאלות שיש להפנות לעדים ועל האופן שבו מנתחים את חלוקת האחריות בין הגורמים המעורבים.
לא כל התקשרות עם קבלן פוטרת את מזמין העבודה
זו אולי הנקודה החשובה ביותר להבנת הסעיף.
המשפט "שכרתי קבלן ולכן אני לא אחראי" אינו כלל משפטי שעומד בפני עצמו. סעיף 15 אמנם מעניק נקודת מוצא מסוימת למי שמסר עבודה לקבלן עצמאי, אבל מיד לאחר מכן הוא מונה מצבים שבהם אותה הגנה אינה חלה.
לכן בתיק של נזקי רכוש צריך לבדוק את מערכת היחסים האמיתית בין הצדדים ולא להסתפק בחוזה או בכותרת "קבלן עצמאי". לעיתים דווקא ההתכתבויות, הוראות העבודה, אופן בחירת הקבלן, מידת הפיקוח וההתנהלות בזמן ביצוע העבודות הם שיכריעו אם ניתן להסתמך על סעיף 15.
הבהרה חשובה
המידע במאמר זה מובא לצורכי מידע כללי והנגשת הנושא בלבד. הוא אינו מהווה חוות דעת משפטית, ייעוץ משפטי או תחליף לבדיקת נסיבותיו של מקרה מסוים, ואין להסתמך עליו לצורך קבלת החלטה או נקיטת הליך משפטי. המאמר נכתב על ידי כותב תוכן שאינו עורך דין, ולכן מומלץ לאמת כל מידע משפטי המופיע בו מול מקור מוסמך ועדכני. לקבלת ייעוץ בנושא נזקי רכוש מומלץ לפנות לעורך דין מוסמך העוסק בתחום.
