בהקשר הארכאולוגי, חרפושית היא חפץ קטן, בדרך כלל קמע או חותם, שעוצב בדמות חיפושית הזבל והיה נפוץ במיוחד במצרים העתיקה וגם באזורים שהיו תחת השפעה מצרית, ובהם ארץ כנען המקראית – ישראל.
איפה פגשתי את החרפושית הראשונה שלי
כשהייתי ילד נהגנו להסתובב ולשחק בשדות שלנו סביב הישוב.
השדות הגיעו עד נחל תמנה ובמפגש השדות והנחל היה מכתש חמרה גדול ואדום (בעיניו של ילד), שלפי מה שסיפרו לנו נוצר מפיצוץ תחמושת בריטית בסוף תקופת המנדט.
אנחנו, כילדים, התעניינו פחות בהיסטוריה של המכתש ויותר בחוויות ובמה שאפשר היה לעשות בו.
היו במכתש שיפועים תלולים של אדמת חמרה, ואהבנו להחליק ולגלוש עליהם.
במקביל לימדו אותנו גם להיזהר מהשרידים של התחמושת וגם מקליעי פגזים ונפלים שהיו רבים מהם בכל מקום בשטח המכתש וסביבותיו.
האזור היה מעניין גם מסיבה אחרת.
לא רחוק משם נמצא תל מקנה, המזוהה עם עקרון המקראית, יישוב קדום שהתקיים במשך תקופות ארוכות והפך בתקופת הברזל לאחת הערים הפלשתיות החשובות באזור.
באזור זה כפי שסיפרו לנו בילדותינו הסתובב עוד גיבור ילדות בשם שמשון שגם על סיפוריו גדלנו.
כיוון שבילדות שלנו לא היו יותר מדי צעצועים, כמעט כל דבר יוצא דופן שמצאנו בשטח יכול היה להפוך לאוצר.
אבן בצורה מיוחדת, חלקי זכוכית שהיו קבורים בחול, חתיכות מתכת או חפץ שלא ידענו להסביר מהו, היו נכנסים לכיס ואחר כך מוצגים בגאווה לאחד ההורים.
האוצר שמצאנו במדרון החמרה
באחד הימים, תוך כדי גלישה במדרון החמרה, אחד הילדים – לצערי לא אני – מצא משהו קטן שנראה כמעט כמו חלוק נחל.
אלא שבצד אחד שלו היה מעין שרטוט או חריטה שלא הצלחנו להבין.
לקחנו את הממצא איתנו.
כשחזרנו ליישוב הראינו אותו לאחד האבות, שהיה הארכיאולוג של היישוב.
הוא הסתכל עליו ובישר לנו בשמחה שמצאנו חרפושית אמיתית.
השמחה הייתה גדולה, אבל מבחינתנו היה גם מחיר לגילוי: באותו רגע הבנו שה"אבן המיוחדת" כבר לא תחזור לכיס של הילד שמצא אותה….
נאלצנו להיפרד מהאוצר.
אז מה בעצם הייתה החרפושית שמצאנו?
כאשר ארכיאולוג מדבר על חרפושית הוא מתכוון בדרך כלל לחפץ קטן המעוצב בדמות חיפושית.
חרפושיות נעשו מאבן, חרס, פאיאנס – חומר מזוגג שהיה נפוץ בעת העתיקה – וחומרים נוספים.
החלק העליון עוצב בדמות גוף החיפושית, ואילו בחלק התחתון היה לעיתים משטח שטוח שעליו נחרטו סמלים, דמויות או כתובות.
חלק מהחרפושיות שימשו כקמעות ואחרות גם כחותמות שאפשר היה להטביע בחומר רך.
לכן התיאור שלנו כילדים – אבן קטנה עם "איזה שרטוט" בצד אחד – מתאים בהחלט למראה של חרפושית עתיקה.
עם זאת, בלי לדעת היכן נשמר הממצא ומה בדיוק קבע הארכיאולוג שבדק אותו, אי אפשר כיום לקבוע את גילו או את מקורו המדויק רק מתוך הזיכרון.
למה דווקא חיפושית זבל?
החרפושית המצרית עוצבה בהשראת חיפושיות זבל, ובמיוחד מקובל לקשר אותה למין Scarabaeus sacer.
זו אינה שחרורית – השחרוריות הן קבוצה אחרת של חיפושיות.
המצרים הקדמונים ראו את חיפושית הזבל מגלגלת כדור על פני הקרקע.
התנועה הזאת נקשרה בעיניהם לתנועת השמש בשמים, ולכן החיפושית קיבלה משמעות של שמש, התחדשות, בריאה ולידה מחדש.
גם לשפה היה חלק בסמליות הזאת.
המילה המצרית חפר – kheper נקשרה לרעיון של התהוות או "לבוא לידי קיום".
כך הפכה דמות החיפושית לאחד הסמלים והקמעות המזוהים ביותר עם מצרים העתיקה.
המילה חרפושית יכולה אמנם לתאר גם חיפושית ממש, אבל בהקשר ארכאולוגי הכוונה בדרך כלל לחפץ המעוצב בדמותה – לעיתים חפץ שאורכו סנטימטרים בודדים בלבד.
אז מה עושה חרפושית מצרית ליד עקרון?
מציאת חפץ בעל אופי מצרי בארץ ישראל אינה מפתיעה כפי שאולי נדמה.
במשך תקופות ארוכות התקיימו קשרי מסחר, שלטון והשפעה תרבותית בין מצרים לכנען.
בתקופת הברונזה המאוחרת בשנים 1550–1400 לפנה"ס הייתה למצרים השפעה משמעותית בכנען, וחפצים בעלי סגנון מצרי הגיעו לאתרים רבים בארץ.
חרפושיות הגיעו ללבנט כבר בראשית האלף השני לפני הספירה, ובהמשך נוצרו באזור גם חיקויים וגרסאות מקומיות.
לכן מציאת חרפושית אינה מוכיחה בהכרח שמישהו הגיע איתה ישירות ממצרים או אפילו שהיא יוצרה שם.
היא יכולה להעיד על מסחר, קשרים תרבותיים או אימוץ של סמלים מצריים בידי האוכלוסייה המקומית.
גם תל מקנה הסמוך התקיים כבר בתקופת הברונזה המאוחרת, לפני שהפך בתקופת הברזל למרכז פלשתי חשוב.
באזור שבו התקיימו יישובים במשך מאות ואלפי שנים, ממצא קטן בעל זיקה מצרית משתלב היטב בתמונה הארכיאולוגית הרחבה.
למה אפשר למצוא חרפושיות ועתיקות אפילו על פני הקרקע?
באזורים עתירי אתרים ארכיאולוגיים בישראל לא תמיד צריך להשתתף בחפירה מסודרת כדי לראות חרסים או שרידים עתיקים.
במקומות בהם בני אדם חיו במשך אלפי שנים הצטברו שכבות רבות זו מעל זו.
חריש, סחף, עבודות עפר, סלילת דרכים או חפירה יכולים לחשוף מחדש חפצים שהיו קבורים בקרקע.
גם מכתש או חתך עמוק בקרקע עשויים לחשוף שכבות שהיו קודם מתחת לפני השטח.
מבחינה ארכיאולוגית יש לכך גם חיסרון.
אחד הדברים החשובים בחפירה הוא ההקשר הסטרטיגרפי – השכבה המדויקת שבה נמצא החפץ והקשר שלו לממצאים שסביבו.
המידע הזה מסייע לתת לממצא תאריך אותו ולהבין לאיזו תקופה ולפעילות אנושית הוא שייך.
כאשר פיצוץ כמו במכתש, חפירה או עבודת עפר מערבבים את הקרקע, חפץ עתיק עשוי להגיע לפני השטח, אך חלק מההקשר הארכאולוגי שלו כבר אבד.
החרפושית שמצאנו – אבן קטנה שמחברת בין כמה תקופות
כילדים לא ידענו דבר על סטרטיגרפיה, חותמות או ההשפעה המצרית על כנען.
ראינו אבן קטנה עם סימן משונה וחשבנו שמצאנו משהו מעניין.
רק כאשר הארכיאולוג הסתכל עליה הבנו שהחפץ הקטן הזה עבר דרך ארוכה הרבה יותר מכל הטיולים שלנו בשדות.
וזה אולי אחד הדברים היפים שיש בחרפושית: חפץ קטן שאפשר כמעט לסגור בתוך כף היד, ומאחוריו עולם של אמונות מצריות, קשרים בין תרבויות והיסטוריה בת אלפי שנים.
במקרה שלנו היא הסתתרה בתוך מדרון חמרה שעליו ילדים פשוט רצו לגלוש.
לקריאה נוספת:
